הסיפור הכמעט-אמיתי
- שם: ע. ג. (השם האמיתי שמור במערכת)
- כתובת: מעבר לשביל על יד הענן (יש בית מוזר מצחיק וקטן). (כל הזכויות שמורות ליצירת המופת "איזה בית יש לפיסטוק")
- טלפון: תבדקו ב-144 (השירות. לא הכונן).
- ת.ז: יש, אבל כבר מזמן מצ'וקמקת (גם התמונה לא משהו).
- גיל: קשה לעקוב - זה משתנה כל הזמן.
- צבע עיניים: חום/ירוק, בערך 6F590A#. (לטכנופוביים: זה ערך שמתאר צבע ב-HTML - שפה לפיתוח אתרים)
- גובה: מטר שבעים, ביום טוב (והנעליים הנכונות).
- מבנה גוף: טרומי. אין מרפסת.
- מצב משפחתי: רווק, אבל אופטימי.
- ספר אהוב: האינציקלופדיה העברית, כרך כ"א.
- סרט אהוב: מיץ פטל – הסרט.
- תחביבים: דוקים, מקרמה, הטלת כדור נוצה, גלישת זכרון. (לטכנופוביים: מונח מתחום התכנות. פרפרזה על "גלישת גלים" אם תרצו. בעצם גם אם לא תרצו)
את רוב ילדותי העברתי בריצה אחרי מזחלות חונות ובמשחקי שש-בש עם שרגא, הפינגווין של השכנים (הממזר תמיד ניצח).
באפריל 1978 החליטו בני משפחתי לעבור לגור בישראל, אך כעבור כחודשיים עליתי ארצה והצלחתי למצוא אותם בכל זאת.
בשנת 1979 התגייסתי לצבא, ובגלל גילי הצעיר שיניתי את שמי ל-ע. ושירתתי כטייס מזל"ט. (מזל"ט = מטוס זעיר ללא טייס)
בשנת 1980 עברתי לגל"צ והייתי הנודניק הזה שתוקע בחצוצרה כל יום ב-6 בבוקר.
שנה מאוחר יותר, לאחר שאכלתי נקניק חשוד שכנראה פג תוקפו, השתחררתי על קב"נוס וחזרתי לאזרחות.
בשנתיים הבאות עבדתי במגוון עבודות מזדמנות:
- ארבעה חודשים שיחקתי את הרצל בהצגה "השווארמה של הרצל", תפקיד שזיכה אותי במועמדות לעוסקר (זה כמו אוסקר אבל יותר טוב).
- במשך חצי שנה הייתי מציל בבריכת הפינגווינים בספארי, שם גם היכרתי את אשתי שולה שתחייה (שהייתה אז מדריכת האירובי בבריכה).
- בשבועיים שלאחר מכן שימשתי כקונסול בטזמניה (עד שאיזה טמבל אחד המציא את Windows ופוטרתי). (לטכנופוביים: במחשבים, קונסול=מסוף מחשב מבוסס טקסט, Windows=מערכת גרפית שבאה להחליף קונסולים)
- בשנת 1983 ניסיתי לתרום את גופי למדע, אבל המדע דחה אותו.
- בשאר הזמן סיימתי את הדוקטורט באסטרו-פיסיקה מוליקולרית, והכנתי גם איזה אספרסו אחד (אבל קצר, לא היה זמן ליותר).
שנה לפני כן זכיתי בשלוש הגרלות בלוטו (באופן מקרי לחלוטין - חזרתי בזמן, גיליתי מה המספרים של ההגרלות העתידיות וזכיתי) וקניתי לי אי קטן (גם e קטן) ליד הוואי (גם ה-y). דרך אגב, מי שרוצה לקנות (מצב מצוין, מרופא, עם הכנה למזגן) אפשר לראות אותו כאן:
| e ה-y. |
ממש כמו שהובטח לי, בגיל 21 הגעתי לירח. (לזאטוטים שביניכם - זו הייתה אחת העתידות הנפוצות שהיו מגיעות עם מסטיקים של "בזוקה")
עד גיל 22 חזרתי לכדור הארץ (בטיסת שכר שמצאתי באינטרנט. הבוטנים היו בקנטים אבל המחיר היה אחלה).
באוגוסט 1999 הצטרפתי למוסד. (למי שעדיין לא הבין - הכוונה למוסד לחולי נפש ולא לארגון הממשלתי, אוקיי ?)
חודשיים לאחר מכן מצאו אותי מסתובב בנתב"ג כשאני מחופש לטייס, אז הוחזרתי למוסד ושינו לי את מינון התרופות.
חצי שנה לאחר מכן השתחררתי עקב שפיות זמנית (חוץ מזה, גם הרופאים כבר הבינו שחבל על הזמן).
בשנת 2001 רצתי לכנסת אבל הגעתי אחרון. (שיחדתי בטעות את האנשים מהמפלגה שלי).
לאחר שסיימתי את הקריירה הפוליטית, כתבתי את האוטו-ביוגרפיה שלי - "פורד אסקורט – המכונית ופועלה", שהייתה יומיים במקום הראשון ברשימת רבי המכר ברומניה (ומקום שלישי במצעד השחוקים בפלייליסט של גלגל"צ).
כעבור כשנה המצאתי לגמרי במקרה את הבורקס עם הפטריות, לאחר שאישתי שולה-שתחייה דרכה בטעות על הבצק-עלים (גם "בצק אלים") בזמן שהכנתי את הגירסה המפורסמת שלי לבלינצ'ס הונגרי. שלא כהרגלו, הבצק היה הפעם רגוע (כנראה לקח "רגיעון") אבל שולה לעומת זאת היתה די אלימה.
בשנת 2003 בניתי איזה אתר ברשת.
| הצג כתוביות והארות לקשי התפיסה |
הסיפור הקצת-יותר אמיתי (מסמך אנושי מזעזע)
איזה אסקימוסי ואיזה נעליים. נולדתי בתל-השומר (כמו חצי מהמדינה, פחות או יותר) ואת רוב ילדותי ביליתי בחולון (כמו החצי השני, פחות או יותר). גם שש בש לא ממש עושה לי את זה, ואם כבר מדברים אז אני בכלל מעדיף דמקה.
אף פעם לא זכיתי בלוטו (ואני די מתחיל לחשוד שזה קשור איכשהו לעובדה שאני לא ממלא), אבל בהחלט זכיתי פעם בצ'יפס בבורגר ראנץ', אם זה עדיין מעניין מישהו.
על הירח הצלחתי לנחות רק בחלומות (וגם זה לאחר שהגעתי בטעות לצד האפל) ואסטרו-פיסיקה זה לא ממש הצד החזק שלי (למרות שאני אלוף בללעוס מסטיק בעמידה על רגל אחת).
במחשבים, לעומת זאת, אני בכלל לא רע, דבר שאולי קשור לפרט קטן שבטוח לא הצלחתם להסתדר בלעדיו עד עכשיו (אבל אולי יוכל לסייע בהבנת הסיפור) - אני די מכור למחשבים. אז בואו נתחיל את הסיפור מכאן:
שלום לכולם, קוראים לי ערן ואני מכור למחשבים.
כולם ביחד: "שלום ערן".
שלום.
הנה, אני מודה – יש אנשים שמכורים לוודקה, יש כאלה שמכורים לטלנובלות (אלה הכי גרועים), אז אני מכור למחשבים.
נו שוין.
הכל התחיל למעשה בגיל 10, כשדוד שלי (אדם) הביא לי מחשב קטן במתנה ואמר לי "תנסה, תנסה. מה כבר יכול להיות ?" (יש להגות באינטונציה המתאימה, של המעצבן הזה מרחוב סומסום שמוכר אוויר בשקל). אז ניסיתי.
היה זה מחשב סינקלייר קטן שהתברך בזכרון ראשי של כ-6 קילובייט (!) ובסביבת פיתוח מובנית של BASIC. כדי לראות את נפלאותיו חיברנו אותו למקלט טלוויזיה קטן (שבעצמו התברך בספקטרום מדהים של שני צבעים), וכדי לשמור את יצירותיי השתמשנו בטייפ קלטות פשוט (שבינינו, לא ממש טרח לשמור את התוכנית אבל בהחלט הראה סימנים של נכונות...)
מובן שעיקר נפלאותיי על המחשב היו להעתיק קטעי קוד מספרים מרופטים, לשנות אותם ולבדוק מה התוצאה (זה גם פחות או יותר מה שאני עושה עד היום...), אבל לא אכחיש - אכן היו אלה ימים יפים ופרודוקטיביים במיוחד.
מספר שנים לאחר מכן, בעודי מנסה לשווא לשמור את התוכניות שכתבתי, קיבלתי במתנה מחשב PC XT חדש ונוצץ שתפס במהרה את מקומו המכובד של הסינקלייר. אההה, שמחה וששון, תאווה לעיניים, יצירת מופת זו מילאה כבר את כל המקום על שולחני הקט, והפליאה במפרט מרשים שכלל זכרון של 640 קילובייט, מסך CGA מתקדם (4 צבעים !) ומהירות שמגיעה ל-6 מגהרץ ביום טוב. רק לאחר כשבוע, הצלחתי להבין סוף סוף את פשר ההודעה "Bad Command or File Name" (מייקרוסופט מעולם לא היו מוצלחים בהודעות שגיאה) ועם קצת עזרה מדודי-שמחה חזרתי לעולם המופלא של BASIC, הפעם מצוייד בחוברות של "מחשבת" (מישהו זוכר ?) ובהרבה מוטיבציה וכוונות טובות.
מכאן ואילך, כבר הכל התגלגל מעצמו. שנה לאחר מכן קיבלתי במתנה עכבר, שבהתחלה לא ממש הבנתי למה הוא טוב ליהודים, אבל לא עברו מספר שבועות וכבר הייתי מכור לגרפיקה ממוחשבת והעברתי ימים כלילות בעבודה עם תוכנות גרפיקה כמו "Deluxe Paint" ו-“PC Story Board". כעבור שנתיים הצטרף גם מודם רעשני במיוחד שהתיימר להגיע למהירות של 2400Baud, ולאחר כמה נסיונות כושלים הצלחתי אפילו להתחבר לכמה בי.בי.אסים שנפתחו אז בארץ. מן הסתם, התווספה כעת למשוואה גם התמכרות לבי.בי.אסים והצטרפתי לצוות של Aquarius BBS כמפעיל וכעורך של מגזין הומור משלי.
לאחר העתודה/צבא, החלטתי (בצורה מפתיעה) להמשיך בדרכיי הנלוזות והפכתי את ההתמכרות למקצוע. את מקומם של הבי.בי.אסים החליף עכשיו ה-Web (בזכות איזה שוויצרי אחד, קוראים אותו טים ברנרס-לי) וכשהתחלתי להרצות בנושאי פיתוח, עלה במוחי הרעיון המהפכני לבנות לעצמי אתר קטן משלי שאוכל להציג כדוגמא בהרצאות. למרות היותי נצר פולני גאה, השקעתי את מיטב כספי בקניית דומיין וכך בא לאוויר העולם האתר המצ'וקמק surfer-guide.com. בעקבות ההצלחה הכבירה בעולם והכניסות המרשימות לאתר (תודה, אמא) היה זה רק טבעי להשקיע עוד כמה ימי פיתוח ולהפוך אותו לאתר עברי פטריוטי – האתר שבו אתם תקועים כרגע.
וזה, פחות או יותר, מה שהביא אותי לבנות את akavish.com.
אה, כן - ותודה להוריי שהביאוני [לצומת] עד הלום.
נ.ב. - תודה מיוחדת לאחותי היקרה טלי (שכמעט הרגה אותי כשראתה שהיא לא מוזכרת פה) ולאחי היקר גיל (שגם התחיל להראות ניצנים של עצבנות).
סינקלייר ZX81, עדיין במצב טוב ---->  |